כלי נגישות

מישורי הלס

במבט שטחי בעונת הקיץ, נדמה למתבונן כי הלס בצפון הנגב הוא אזור חרב ונטול חיים, אך באביב לא ניתן להישאר אדישים למראה השטח המתכסה במרבדי פריחה מרהיבים, ובהם עושר אדיר של פרוקי–רגליים, ומגוון עופות, זוחלים ויונקים. מישורי הלס בצפון הנגב מהווים מערכת אקולוגית חשובה המעצבת את דמותו של צפון הנגב, אך רק 4% ממישורי הלס בצפון הנגב מוגנים במסגרת שמורות טבע.

פריחה במישורי הלס | צילום: אלון רוטשילד

 

ייחודיות אקולוגית של מישורי הלס

הלס הוא קרקע המורכבת מטין, חרסית וכמויות קטנות של חול. קרקעות אלו בעלות גודל גרגר קטן המסוגלים להינשא כאבק ברוח וכך הגרגרים מוסעים אל צפון הנגב מדיונות החול של סיני, מערב הנגב, וממדבר הסהרה. לא מפתיע אם כן, שמקור השם לס (Leoss) הינו בשפה האלמנית העתיקה(lösch)  ומשמעותו חופשי, כפי שכונה בפי איכרים ובנאים בחבל הריין, בגרמניה של היום.

את מישורי הלס ניתן לראות בצפון הנגב – מרצועת עזה במערב ועד בקעת ערד במזרח, ומנחל שקמה בצפון ועד מדרום לבקעת באר שבע. הלס החל להצטבר בנגב בתקופת הקרח האחרונה ועם שקיעתו במישור, הוא מתפשט ומתערבב בקרקע המקומית, וכך יוצר פסיפס מגוון של סוגי קרקע שונים.

הנוף הטבעי של מישורי הלס הוא פתוח, שטוח ודל מאוד בעצים מאחר וקרקע הלס, במיוחד בסביבה יובשנית, מציבה אתגר בפני עצים ושיחים. בשל האופי החרסיתי של הלס, מי הגשמים הנספגים בשכבות הקרקע העליונות, אוטמים את פני השטח ויוצרים מעין קרום קשה ובלתי חדיר למים. כך למעשה מרבית המים ממשיכים לזרום על פני השטח כנגר עילי, שאריתם אובדים באידוי ולצמחים נותרים מעט מאוד מים לשימושם. הצמחים האופייניים למישורי הלס עומדים בתנאים המאתגרים, והם שילוב של צמחים עשבוניים ובני–שיח, לעיתים בתוספת עצים המפוזרים בדלילות במרחב ובעיקר בערוצים.

במישורי הלס חיים מספר מיני צמחים ובעלי חיים ייחודיים לאזור (אנדמיים), המותאמים לחיים בקרקעות הלס בנוף הפתוח. עם זאת, המערכת האקולוגית של מישורי הלס כמעט שאינה מוגנת במסגרת שמורות טבע בישראל ורבים מהמינים הללו נמצאים בסכנת הכחדה. כך למשל מבין הזוחלים – הלטאה האנדמית שנונית באר-שבע, מבין העופות – החוברה המדברית, רץ מדבר וקטה חדת זנב, ומבין היונקים – הירבוע הגדול. ברשימת הצמחים המאוימים נמצאים ארבעה מינים בסכנת הכחדה: שום קולמן, דמומית עבת–שיבולת, אירוס הנגב, ואירוס שחום. 

האירוס השחום הוא מהיפים והמפוארים בצמחי ישראל והמזרח התיכון. הוא אנדמי לישראל ולצפון ירדן והמין המאוים ביותר בהכחדה מבין אירוסי ההיכל בישראל. האירוסים במישורי הלס אינם מוגנים בשמורות טבע ונפגעו קשות בשנים האחרונות בעמקי הלס באזור באר שבע ובקעת ערד כתוצאה מפעולות ייעור, ופיתוח כמו בינוי והנחת תשתיות. אך לשמחתנו, ריכוזים גדולים עדיין נמצאים ביובלי נחל עשן,  בגבעות גורל, באזור נבטים וסביב תל ערד. שמירה על רצף שטחים פתוחים בין האוכלוסיות הוא קריטי לקיום המין.

שטחי הלס מספקים לאדם תועלות מסוגים שונים, כמו מרבדי הפריחה באביב המהווים מוקד משיכה לנופש ופנאי בחיק הטבע, ופוטנציאל לאירועי תיירות המוניים דוגמת "דרום אדום". מישורי הלס בצפון הנגב המעובדים בשיטות מסורתיות, מספקים מרעה לצאן ולגמלים, המשמשים כמקור מזון בעיקר לאוכלוסייה הבדואית המקומית. מגוון מיני צמחים מקומיים משמשים כצמחי מרפא לאוכלוסייה הבדואית המסורתית, וגלום בהם פוטנציאל רב לגילוי ופיתוח תרופות חדשות. בנוסף, שטחי הלס מספקים גם שירותי בקרה וויסות של האקלים. השטחים הבהירים החשופים מצומח מחזירים את קרינת השמש וממתנים בכך במעט את שינויי האקלים )לעומת שטחי יער כהים ההופכים את קרני השמש לקרינת חום).

 

שנונית באר שבע | צילום: בועז שחם

 

חוברה מדברית | צילום: אסף מרוז

 

דמומית עבת-שיבולת בתל ערד. מין בסכנת הכחדה שאופייני לשדות לס המעובדים בשיטות מסורתיות | צילום: מימי רון

דמומית עבת-שיבולת בתל ערד. מין בסכנת הכחדה שאופייני לשדות לס המעובדים בשיטות מסורתיות | צילום: מימי רון

 

אתגר שימור מישורי הלס

למרות חשיבותם לשמירת הטבע והשירותים החשובים שהמערכת האקולוגית מספקת לחיי האדם, שטחי הלס הטבעיים צומצמו משמעותית בעשורים האחרונים כתוצאה משלל פעילויות פיתוח, הכוללות הקמת יישובים חדשים והרחבת יישובים קיימים, התיישבות בלתי מוסדרת של הפזורה הבדואית, פעולות ייעור, פיתוח תשתיות והתרחבות החקלאות המודרנית האינטנסיבית.

לחצי פיתוח אלו פוגעים במגוון הביולוגי בדרכים רבות: הרס בתי הגידול וקיטועם המרחבי, היעלמות מינים מקומיים ייחודיים והחלפתם במינים מתפרצים ומינים פולשים, נזקי חומרי הדברה ודישון המשמשים בחקלאות, המלחה וזיהום הקרקע בשל השקייה במי קולחין או במים מליחים, סחף ואובדן קרקע ורעיית יתר.

ראוי כי השטחים שיימצאו כחשובים ביותר לשימור בהתאם למאפיינים האקולוגיים שלהם יזכו להגנה כשמורות טבע, בתוספת הגנה על שטחים נוספים שיאפשרו גודל וקישוריות מספקים לצורך תפקוד המערכת האקולוגית.

 

אירוס שחום על רקע נטיעות שיחים | צילום: אלון רוטשילד

אירוס שחום על רקע נטיעות שיחים | צילום: אלון רוטשילד