כלי נגישות

כורכר וחמרה

גבעות כורכר והחמרה הם בתי גידול אופייניים למישור החוף, ובהן צומח וחי ייחודייםכיום הם מהווים את שכיות החמדה של מישור החוףהמצויים בשיאם בחודשי האביב, אז הם מהווים מוקד עליה לרגל לתושבי הערים הצפופות, הבאים להתרשם מצומח נדיר כמו אירוס הארגמן ושום תל אביב. הכורכר והחמרה מהווים גם בית לעושר יוצא דופן של דבורי בר, ואתר קינון חשוב לשרקרקים. מוערך כי פחות מ- 1% משטחי החמרה והכורכר המקוריים נותרו כשטחים פתוחים טבעיים.

לגבעות הכורכר והחמרה תפקיד נופי חשוב במישור החוף, בו מעטים השטחים הפתוחים: הן מהוות נקודות תצפית אל המרחב הפתוח, וקיימים בהן ריכוזי פריחה צבעוניים ואטרקטיביים באביב, המהווים מוקד לפעילות פנאי בחיק הטבעהן נגישות לכל שכבות האוכלוסייה ומאפשרות לציבור מגע ישיר ובלתי אמצעי עם הטבע, כחלק מזהות, גאווה ומיתוג מקומיים של תושבי הישובים הסמוכים להן (כפי שקורה כיום בנס ציונה המזוהה עם גבעות הכורכר, נתניה המזוהה עם פארק אירוס הארגמן וחורשת הסרג'נטים, והפוטנציאל לכך קיים באתרים רבים נוספים).

גבעות הכורכר והחמרה תומכות במגוון ביולוגי גדול הכולל מינים נדירים ביותר – חלקם ייחודיים לישראל (אנדמיים). בכורכר ובחמרה גדלים כמה מאות מיני צמחים אופייניים מתוכם 38 מוגדרים "מינים אדומים" על פי הספר האדום של צמחי ישראל. לאחרונה התגלה באתר חמרה בנתניה צמח חדש לישראל, ומין נוסף של צמחתלתן דגול, שנחשב כנכחד מהארץ במשך כ– 50 שנים. בבתי גידול אלה גם בעלי חיים ייחודיים המצויים רק שםובהם שבלולים אנדמיים ודבורי בר שהתגלו לאחרונה כמינים חדשים למדע.

שבלולית הכורכר | צילום: מרב לבל

לכורכר הרכב צומח ייחודי המפגיש צומח מדברי עם צומח ים תיכוניגבעות הכורכר והחמרה מהוות פעמים רבות "איים" של שטח טבעי בלב אזור חקלאי/אורבני במישור החוף, ובהם מוצאים מקלט מרבית בעלי החיים הגדולים באזורתנאי ההיווצרות השונים יצרו תכסית קרקע שונה במקצת בכל אתרועליו מגוון מינים שונה וייחודיולכן נודעת חשיבות לשימור מגוון של אתרי כורכר וחמרה.
מרבית אוכלוסיית ישראל מתרכזת במישור החוף. פיתוח ישובים ותשתיות, לצד המרת שטחים טבעיים לחקלאות מחקו את מרבית השטח הטבעי של הכורכר והחמרההמפתחות לשימור של בתי הגידול של כורכר וחמרה הם הכרזת השטחים הטבעיים כשמורות טבע, קהילה מאמצת בליווי אקולוגי מקצועי, ניהול אקולוגי הכולל הרחקה של רכבי שטח מהמרחב הרגיש, ושימור של הרצף הפתוח בין משארי הכורכר והחמרה, תוך עיבוי אזורי חיץ טבעיים סביבם.