כלי נגישות

נחלים

אין אזור בישראל שאין בו נחלמוביל מים טבעי המוזן ממעיינות ו/או ממי הנגר הזורמים אליו. בנחלים, ובמיוחד בנחלי האיתן שבהם זורמים מים כל השנה, ישנו מגוון ביולוגי עשיר המורכב ממאות מינים של צמחים ובעלי חיים החיים במים ובגדות הנחל. תנועתם והפצתם של מינים אלו תלויה בנחלים אשר מתפקדים כמסדרון המחבר בין מערכות טבעיות שונות. באזורים רבים, בהם הפיתוח והחקלאות נגסו במרבית השטחים הטבעיים, ערוצי הנחלים מהווים את המסדרונות האקולוגיים היעילים ביותר, ולעיתיםהיחידים שנותרו. הנחלים משמשים כמרחבי נופש ופנאי איכותיים גם בצורתם הפראית, בגולן בגליל ובנגב, וגם בין האזורים המיושבים ובתוך הערים. עם זאת, לחצים רבים פוגעים בהמשך תפקודם התקין כמערכת אקולוגית חיונית לאדם ולטבע.

ייחודיות אקולוגית של נחלים

בתי גידול לחים, ונחלים בפרט, הינם מערכות אקולוגיות נדירות מאוד בטבע. למעשה, המים המתוקים החופשיים בטבע מהווים רק 0.001% מכלל המים על פני כדור הארץ. למרות נדירותם, מקווי המים מהווים בית גידול עיקרי לכ– 6% ממספר המינים המוכרים למדע, בהם קרוב ל-40% ממיני הדגים על פני כדור הארץ.

במיוחד באזור יובשני כמו ישראל, צירי הנחלים, בזכות המים שבהם, הם חיוניים לתפקוד כל המערכת האקולוגית שסביבם. בנוסף להיותם מוקד של טבע ומגוון ביולוגי עשיר, הם מהווים ציר תנועה והפצה לאינספור בעלי וצמחים וכך מתפקדים כמסדרונות התורמים לשימור הרצף האקולוגי במערכות טבעיות. בהתאם לכך, בנחלים חיים מינים רבים של בעלי חיים וצמחים, בהם מיני צומח מים וגדות, דוחיים, דגים ועופות. גם חסרי חוליות כמו סלסילה חופית, רכיכה שהולכת ונעלמת מנחלי הארץ אך בעלת תפקיד חשוב בסינון וטיהור המים בנחל, ויונקים כמו הלוטרה, אשר נמצאת בסכנת הכחדה בכל העולם ובמיוחד בארץ, חיים בנחלים ומסתמכים עליהם להמשך קיומם.

לבנון הירקון הוא דג של מים מתוקים אשר אנדמי למערכת נחלי החוף בישראלכלומר הוא חי רק פה! בעבר הוא היה נפוץ בנחל שורק, נחל הירקון, ונחל דליה, אך עקב ייבוש וזיהום של נחלי החוף, אוכלוסייתו כמעט ונכחדה. כיום נעשים מאמצים לשמר את האוכלוסיות הקטנות ששרדו בנחל הירקון העליון ובנחל תנינים, וכן להרבות את הדגים ולאכלס מחדש אתרים שמהם הדגים נעלמו.

מין ייחודי נוסף למערכת הנחלים בישראל הינו הצב הרךצב מים גדול החי במים מתוקים ומליחים בנחלי החוף ומשקלו יכול להגיע עד 50 ק"ג! בעבר הם היו שכיחים ברוב נחלי החוף בישראל אך אוכלוסייתם נפגעה קשות מזיהום מים ומהרס גדות הנחלים בהם הם מטילים את ביציהם. בעשורים האחרונים שרדה אוכלוסייה גדולה רק בנחל אלכסנדר וכיום נעשים מאמצים לייצב את האוכלוסיות הקטנות המתאוששות בשמורת עין אפק, נחל נעמן, הירקון והקישון.

גם מינים רבים של דוחיים מסתמכים על מערכות הנחלים להמשך קיומם. בין שבעת מיני הדוחיים של ישראל, אשר מרביתם נמצאים בסכנת הכחדה בישראל, יש שני מינים של בעלי זנבהסלמנדרה הכתומה וטריטון הפסים. שניהם מתרבים בבריכות חורף ובבריכות של מעיינות ונחלים אך אוכלוסיותיהם נפגעו קשה מהרס בתי הגידול, זיהום, וייבוש מקווי המים.

סיפור אופטימי יותר הינו זה של צפרדע בשם עגולשון שחור גחוןמין נדיר ואנדמי שהתגלה בפעם הראשונה בביצת החולה רק בשנת 1943. אולם אחרי יבוש ביצת החולה הוא נעלם לחלוטין, ובמשך יותר מ–50 שנים הוא לא נצפה כלל. אך פתאום בשנת 2011, נמצאו פרטים חיים של עגולשון שחור גחון בשמורת החולה וסמוך לה! מדובר באירוע מעודד במיוחד כי הוא מעיד על יכולת השיקום של בתי הגידול הלחים, כאשר כמות המים עולה ואיכותם משתפרת. עם זאת, העגולשון עדיין בסכנת הכחדה קריטית ומוערך כי חיים רק מאות בודדות שלו כיום.

הנחל הוא מערכת חיה וזורמת, אשר תלויה באספקת מים נקיים, בשמירה על רציפות זרימתו ובקיום מסדרון נחל רחב ועשיר בצומח, להמשך קיומו והחיים בו. חשוב מאוד גם לשמור על המשטר השיטפוני של זרימה חורפית עוצמתית באירועי גשם, המהווים מנגנון "איתחול" (Reset) עבור הנחלסילוק סחופת וצומח, פתיחת נישות חדשות, ועוד.

 

אתגר שימור הנחלים

למרות חשיבותם האדירה, נחלים הינם מהמערכות האקולוגיות המאוימות והרגישות ביותר להפרעה על פני כדור הארץ. מבין הסיבות לכך ניתן למנות את היקפם המצומצם ואת מיקומם הטופוגרפי הנמוך ביחס לסביבתם, ולכן מתפקדים בעל כורחם, כמבלע לחומרים הנקווים מהסביבה היבשתית, כמו דשנים וחומרי הדברה.

בנוסף, השירותים שהם מספקים לאדם, כמו מי שתייה והשקיה, דיג ואנרגיה הידרואלקטרית, הביאו לניצול יתר ולפגיעה קשה במערכות המים המתוקים על פני כדור הארץ, במיוחד באזורים בהם מצוקת המים גבוהה.

בישראל, בשל מיקומה הגיאוגרפי על ספר המדבר, מצוקת המים הגבוהה (שלה ושל שכנותיה) מחד והפיתוח העירוני והחקלאי המואץ מאידך, הביאו ללחץ מוגבר על הנחלים. עם העלייה המהירה במספר התושבים במדינת ישראל החל מאמצע המאה הקודמת, גדלה משמעותית צריכת המים השפירים לשימושי האדם ועמה החריפה הבעיה הסביבתית.

שפיעת המעיינות של נחלי האיתן, שהזרימו בעבר כמויות מים גדולות אל נחלים כמו הירקון, נחל הקישון ונחל תנינים, פחתה משמעותית עד כדי 90% מהשפיעה המקורית. זאת בעקבות ניקוז נחלים לצרכי חקלאות, תפיסת מי המעיינות ושאיבת מי התהום. את מקומם תפסו שפכים בלתי מטופלים וקולחים באיכות טיהור נמוכה, בנוסף לזיהומים ממקורות אחרים כמו שפכים תעשייתיים ומבריכות דגים. על כך נוספו עבודות תחזוקה לשיפור ההולכה של המים למניעת שיטפונות ו'הסדרת' אפיקים (יישור פיתולים וסילוק סחף) אשר חיסלו את בתי הגידול סמוכי הנחל.

כל אלו הביאו לפגיעה בתפקוד האקולוגי של מרבית מערכות הנחלים בישראל. הפגיעה בבתי הגידול הטבעיים ואיכות המים הירודה גורמים לפגיעה במגוון הביולוגי הטבעי ובכלל זה במיני הטורפים הטבעיים כדוגמת דגים מקומיים, זחלי שפיראים, פשפשי מים וחיפושיות מים. תנאים אלו מביאים לשגשוג של מינים עמידים לזיהום, בהם גם מינים פולשים של צומח וחי, וכן להתפרצות של זחלי יתושים.

הדברת יתושים כרוכה, פעמים רבות, בהחדרת חומרי הדברה לא סלקטיביים לנחל, ולחישוף ועיקור הגדות שלו מצמחייה. החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים קידמו מדיניות עדכנית וסביבתית להדברת יתושים בבתי גידול לחים, אך לצערנו יישומה היום הוא חלקי בלבד.

מאמצים רבים, אך לא מספקים, מושקעים בישראל בהחזרת עטרה ליושנה ובשיקום הנחלים. מינים כמו הדג לבנון הירקון, לוטרה, חתול ביצות, רכיכות ושפיריות – כולם זקוקים לנו כדי שנשמור על בית גידולם הטבעי בנחל.

גדה מעוקרת מצומח בנחל שילה | צילום: אלון רוטשילד