כלי נגישות

צילום: אסף מירוז

שומרים על הטבע הישראלי

ייחודה של ישראל

ישראל התברכה במגוון ביולוגי עשיר וייחודי, בקנה מידה עולמי. מורשתה הטבעית של ישראל היא חלק מהסביבה בה התעצבה ההיסטוריה שלנו: מורשת של נופים טבעיים וחיות התנ"ך אשר היו במה ותשתית לאירועים המרתקים שהתרחשו כאן במהלך אלפי שנים.

ישראל נכללת במפת האזורים החשובים ביותר לשמירת המגוון הביולוגי העולמי, Biodiversity Hotspots, הכולל רק 1.4% מהשטח היבשתי העולמי, וכלולים בו גם אזורים אקזוטיים כמו מדגסקר, ניו – זילנד, האמזונס והקווקאז. ישראל מהווה גם ציר נדידה בעל חשיבות קריטית ברמה העולמית בו חולפות פעמים בשנה כ-500 מליון ציפורים בנדידתן מאירופה לאפריקה ובחזרה.

מיקומה הגאוגרפי הייחודי של ישראל בצומת בין שלוש יבשות מאפשר חיבור בין 4 אזורי צומח עולמיים שונים, המפגישים בשטח קטן מינים מהאזור הטרופי, המדבר הקיצוני של הסהרה, הרמות הגבוהות של אסיה והאקלים הים תיכוני. מפגש זה מתרחש תוך מפל טופוגרפי ואקלימי בו קיימים הפרשים קיצוניים של גובה ומשקעים על פני מאות קילומטרים בודדים, על תשתית גיאולוגית מגוונת במיוחד. כל אלו מהווים תשתית למגוון ביולוגי עשיר ומגוון. הטבע, מלבד היותו מקום מפלט לאדם משגרת היום יום, מספק לאנושות אוויר נקי, קרקע פורייה, הדברת מזיקים והאבקה לחקלאות, סילוק גזי חממה, תיירות פנאי נופש, חינוך והשראה רוחנית.

ללא המגוון הביולוגי לא רק שעולמנו יהיה דל יותר – הוא לא יאפשר לנו קיום כחברה אנושית.

מחויבות ישראל לשמירה על הטבע והמגוון הביולוגי

לישראל מחויבות לשמירת המגוון הביולוגי מתוקף אמנת המגוון הביולוגי והתכנית האסטרטגית שלה – Aichi targets.

ביטוי למחויבותה ההיסטורית של ישראל לשמירה על הטבע שלה ניתן למצוא בציווי המקראי "לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15) ובפסוק מקהלת רבה:

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן העדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך."

העושר הטבעי של ארץ ישראל מהדהד כבר בדברי השירה של ספר תהילים:

״שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ; חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ. הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים; סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים…  תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה; בּוֹ-תִרְמֹשׂ כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר. הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם.. ..מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם-רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם-גְּדֹלוֹת. שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ"  – (תהילים קד, יז'-כו').

מחויבות לאמנות בינלאומיות שעליהן ישראל חתומה

מלבד הציווי ההיסטורי, שורת החלטות לאומיות ומחויבויות בין לאומיות מעגנות את חשיבות ההגנה על המגוון הביולוגי בישראל. ישראל חתומה על שורה של אמנות בין-לאומיות הכוללות היבטים של שמירת המגוון הביולוגי ובראשן אמנת שמירת המגוון הביולוגי (CBD) אשר נחתמה בוועידת ריו בשנת 1992, ואושררה ע"י ישראל בשנת 1995. בשנת 2010 אימצו חברות האמנה, בהן ישראל, 20 יעדים אופרטיביים (Aichi targets) לשימור המגוון הביולוגי כאשר שנת 2020 נקבעה כתאריך יעד למימושם.

היעדים עוסקים בשורה ארוכה של תחומים, כולל חינוך ומודעות, כלים כלכליים, הטמעת ערך המגוון הביולוגי בתהליכי קבלת החלטות ומדדים לאומיים, דיג, מינים פולשים, ניהול החקלאות, החקלאות הימית והיערנות, שיעור האבדן של בתי גידול טבעיים, שוניות אלמוגים, שמירת בתי גידול לחים, שטחים מוגנים ומינים בסכנת הכחדה.

לצורך יישום המחוייבות של המדינות החתומות עליה נקבע כי הכלי המרכזי למימוש היעדים הוא יישום של תכנית לאומית למגוון ביולוגי עד שנת 2015, כמפורט: "עד לשנת 2015, כל צד משתתף ייפתח, יאמץ כמכשיר מדיניות, ויחל ביישום של אסטרטגיה ותוכנית פעולה לאומית יעילה, משתפת ומעודכנת לשימור המגוון הביולוגי".

לאחרונה קבע האו"ם שורת יעדים לפיתוח בר קיימא (SDG's – Sustainable Development Goals). מתוכם, שלושה יעדים עוסקים בשמירת המגוון הביולוגי:

SDG 14 – שמירת האוקיאנוסים והטבע הימי שבתוכם, לרבות הקמת שמורות ימיות וכינון ממשק דיג בר קיימא.
SDG 15 – שמירת המגוון הביולוגי ביבשה.
SDG 13 – מיתון שינויי אקלים.

 יעדים אלה, שמכילים גם יעדים מפורטים לכל סעיף, מעגנים גם את אחריותו של המגזר העסקי למטרות הגלובליות.

מחויבות ל- OECD

בשנת 2010 הצטרפה ישראל לארגון ה OECD. שליש מהכלים המשפטיים של הארגון עוסקים בנושאים סביבתיים, על מנת למנוע מחברות הארגון להשיג יתרון תחרותי על חשבון הפגיעה בסביבה. בשנת 2011 הגיש הארגון דוח המלצות לממשלת ישראל, ובמסגרתו המלצות רבות הנוגעות למגוון הביולוגי, לרבות ההמלצה ליישם אסטרטגיה לאומית למגוון ביולוגי:

  • "לבצע הערכה כוללת של המערכות האקולוגיות בישראל, כולל ערכן הכלכלי."
  • "לקבוע מטרות מדידות למדיניות מגוון ביולוגי" ו"ליישם אסטרטגיה לאומית למגוון ביולוגי״.
  • "להרחיב את השימוש בכלים מבוססי שוק כגון אגרות, חיובים ותשלומים בעבור שירותים אקולוגיים במגזרים כלכליים עיקריים כגון בנייה, פיתוח תשתיות, חקלאות, דיג וייעור."
  • "לבחון דרכים ליצירת הזדמנויות שוק חדשות כדי להרחיב את מעורבות המגזר הפרטי בשמירה על המגוון הביולוגי, למשל במגזר התיירות"

מפת hotspots העולמית – האזורים החשובים ביותר לשמירת המגוון הביולוגי | מתוך: Myers et-al, Nature, 2000

התועלת משמירת המגוון הביולוגי

למערכות הטבעיות יש ערך כלכלי רב באספקת שירותים לרבות אויר נקי, שמירה על איכות המים,  תשתית לחקלאות, אספקת מוצרים תעשייתיים, שירותי נופש תיירות ופנאי, רווחה ואיכות חיים לתושבי הארץ.

הטבע בישראל מהווה חלק מהותי בדמותה של המדינה והמורשת ההיסטורית והתרבותית של הארץ.

תרומתו של הטבע לציבור נתפסה באופן מסורתי כספק של נוף, הנאה בעת טיול ונופש, ומקום להתאוורר בו משגרת היום יום.

בשנים האחרונות מתחזקת ההכרה כי הטבע הוא חיוני לקיום החברה בישראל, ויש לשמור עליו ולנהל אותו באופן מערכתי, על מנת ליהנות מהתועלות הרבות שהוא מספק לנו, כמו גם על מנת לממש את אחריותנו לשמור עליו בזכות עצמו.

עושר הטבע מוגדר כ"מגוון ביולוגי" (BioDiversity) – עושר המינים של בעלי חיים, צמחים ויצורים אחרים, על הגיוון הגנטי שלהם, ועל התפקודים שהם מספקים במסגרת של מערכות אקולוגיות שלמות.

הטבע בישראל מיוחד בקנה מידה עולמי: שטחנו כלול במפת האזורים החשובים ביותר לשמירת המגוון הביולוגי העולמי (Biodiversity Hotspots), הכולל פחות מ2% מהשטח היבשתי העולמי, לצד אזורים אקזוטיים כמו מדגסקר, ניו – זילנד, האמזונס והקווקאז. בישראל מינים ייחודיים ("אנדמיים") כדוגמת הדו-חי עגולשון שחור גחון, שנכלל לאחרונה ברשימת 100 המינים המאוימים ביותר בסכנת הכחדה בעולם.

עושר זה נובע ממיקומה הגאוגרפי הייחודי של ישראל בצומת בין שלוש יבשות, במגוון טופוגרפי, גיאולוגי ואקלימי יוצא דופן ביחס לגודל השטח.

כ-500 מיליון עופות עוברים בישראל פעמיים בשנה במהלך נתיב הנדידה שלהם. לגבי חלק מהמינים, מהווה ישראל צוואר בקבוק קריטי למעבר בטוח של אוכלוסיות שלמות, כמו במקרה של השקנאי הלבן, שכל האוכלוסייה העולמית שלו חולפת מעל ארצנו.

המגוון הביולוגי והמערכות האקולוגיות מהווים בסיס לתועלות רבות ערך ("שירותי המערכת האקולוגית") אשר הציבור בישראל נהנה מהם, לעיתים במודע ולרוב שלא במודע: תיירות ופנאי, טיהור מים ואוויר, קרקע פורייה, הדברת מזיקים והאבקה לחקלאות, סילוק גזי חממה, ויסות נזקי מזג אוויר קיצוני, חינוך והשראה רוחנית.

מערכות אקולוגיות בריאות תומכות בביטחון אספקת מזון, צמצום נזקי שיטפונות ומניעת התפרצות מחלות.

למגוון הביולוגי בישראל חשיבות גלובלית כ"ספריית פטנטים" לעמידות יבולים חקלאיים בזכות מיני בר שמאבותיהם בויתו זנים מסחריים. לתועלות אלה ערכים כלכליים וחברתיים אדירים, אשר טרם תומחרו במלואם בישראל. אי הפנמת התועלות מהמערכות האקולוגיות מביא לעיתים לניהול לא מספק שלהן, הגורם לנזקים חמורים לכלכלה ולחברה, כפי שניתן להתרשם מדוגמאות שונות כמו קריסת הדיג בכנרת, נזקי הצפות בנחל האיילון, זיהום הקישון ונזקי המדוזות למתקני הקירור של תחנות הכוח.

המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים וגופים נוספים פועלים מתוקף סמכותם לניהול והגנה על המערכות האקולוגיות של ישראל.  אולם, המגוון הביולוגי מושפע ממגוון שחקנים מסקטורים רבים בישראל, שרבים מהם גם נהנים מהשירותים שמספק הטבע, ולכן לא ניתן להסתפק במאמצים הקיימים, אלא יש להעצימם ובעיקר להוביל לפעילות רב – מערכתית וחוצת מגזרים להטמעת שיקולי המגוון הביולוגי בהתנהלות הממשלה והחברה בישראל.

תמונת המצב בישראל מעידה על אתגר גדול לשמירת המגוון הביולוגי, לצד פוטנציאל והזדמנות לשיפור משמעותי במצבו:

הקרקע, כמשאב במחסור, היא בעלת פוטנציאל מצוין לניצול יעיל: מרבית תושבי המדינה  (91%) מתגוררים בישובים עירוניים, שהם יעילים יחסית בניצול משאב הקרקע, ו93% מהקרקעות מצויות בניהול המדינה, באמצעות רשות מקרקעי ישראל. אולם, פריסת מפוזרת של האוכלוסייה הכפרית והתשתיות גורמת לקיטוע של השטחים הפתוחים, בהם מצוי מירב המגוון הביולוגי, והמספקים את מרבית שירותי המערכת האקולוגית. דו"ח הOECD  מציין כי אף שמספרן והיקפן של שמורות הטבע נמצא בעליה, הן אינן מייצגות באופן הולם את כלל המגוון של בתי הגידול של ישראל, ואף לא אחת משמורות הטבע גדולה דיה כדי לשמר מערכות אקולוגיות שלמות.

ייחודו של הטבע בישראל, והשילוב עם ייחודה המורשתי וההיסטורי, מהווים פוטנציאל להעצמת התיירות האקולוגית בישראל, אשר תנצל את נכסיה הטבעיים כמקור משיכה לתיירים מהעולם.

בעידן של שינויי אקלים, מיקומה של ישראל באזור יובשני מהווה אתגר משמעותי. מערכות אקולוגיות בריאות מסייעות להגברת היציבות והעמידות של הסביבה בישראל נוכח אתגרים עתידיים אלה.

בעשור האחרון ניתן להצביע על סיפורי הצלחה רבים בשמירה ושיקום של הטבע בישראל:

בעלי חיים שנעלמו מנוף ארצנו, כמו ראמים ויחמורים, חזרו לשוטט בטבע. איכות מי הנחלים השתפרה, הוגדל שטח שמורות הטבע, והופחת השימוש בחומרי הדברה, כמו גם הוטמעו שיקולים של שמירת טבע במערכות שונות. גם המודעות לערכו של הטבע עלתה בצורה משמעותית.

אולם, נוכח מגמות הפיתוח הצפויות, ובראשן גידול האוכלוסייה המייצר מכפלות של ביקושים למשאבים כמו קרקע, מים, מזון ואנרגיה, קיימת סכנה להמשך ההתדרדרות במצב הטבע וביכולתו לספק שירותים חיוניים לחברה הישראלית, כפי שנסקר לאחרונה במסגרת דוח מצב הטבע (מארג, 2011).

רבים מהמעיינות נתפסו לניצול ע"י מתקנים, ומרבית הנחלים בצפון הארץ ובמרכזה, שבעבר זרמו בהם מים במשך כל חודשי השנה, הם היום נחלי אכזב. אחוזים ניכרים מהמינים בישראל מוגדרים בדרגה כלשהי של סכנת הכחדה: כך רבע מדגי המים המתוקים, 85% מהדו חיים, שליש מהזוחלים, רבע מהעופות המקננים, 60% מהיונקים ושליש מהצמחים האנדמיים.

מאות מינים של בעלי חיים זרים ולמעלה מ-160 מינים של צמחים זרים (Invasive Alien Species) כבר פלשו לשטחים טבעיים בישראל, תוך גרימת נזקים משמעותיים לחקלאות, לטבע לכלכלה ולבריאות.

נתונים אלה הם מדד להתדרדרות בתפקוד המערכות האקולוגיות בישראל, המספקות שירותים יקרי ערך לחברה. לדוגמה, מדווח על דעיכה של כ- 80% משלל הדיג בכנרת, וירידה של עשרות אחוזים בכמות ואיכות השלל בים התיכון.

למערכות האקולוגיות