מעיינות

מעיינות הם בתי גידול לחים בהם המים 'פורצים' לראשונה אל פני השטח ממי התהום במעמקי הקרקע. ישראל מצויה באזור יובשני עד יובשני למחצה, ולכן מקווי מים עיליים על טיפוסיהם השונים הם נופי טבע נדירים וייחודיים. חשיבותם של המעיינות בישראל, המצויה על גבול המדבר, מועצמת מכיוון שהם מספקים מקום מפלט לח וקבוע לצמחים ובעלי חיים באזורים בהם הנגישות למים נמוכה. מעיינות רבים בישראל נפגעו כתוצאה משאיבת יתר, זיהום, רביצת בקר, "שיפוץ" לצרכי פנאי ותיירות, ופעילות לא מבוקרת של מטיילים.

ייחודיות אקולוגית של מעיינות

מעיינות הם בתי גידול יציבים עם שינויים עונתיים קטנים ובדרך כלל בעלי איכות המים הטובה ביותר מכל מקורות המים האחרים. הסיבה היא שמי הגשם, שמלכתחילה הם בעלי איכות גבוהה, עוברים שכבות תת–קרקעיות המסננות אותם בדרכם אל נקודות הנביעה בפני השטח. למרות שלעיתים נראה שהמעיין מסתכם בזרזיף של מים או שזרימתו עונתית בלבד, גם אז הוא משמעותי ומעשיר רבות את מגוון המינים באזור. לדוגמה, מין חדש למדע של החרק שעיר כנף נתגלה בעבר במעיין קטן בנחל צין, שהזרימה בו הייתה לא יותר מטפטוף של מים.

המעיינות משמרים מגוון ביולוגי יוצא דופן הכולל מספר גבוה של מינים אנדמיים (מקומיים) הנתונים בסכנת הכחדה. בסקר מעיינות שנערך באגן הניקוז של נחל קישון נמצאו בסמוך לנביעה עשרות בעלי חיים וביניהם מיני דו-חיים, זחלי שפיריות, שפריריות, בריומאים, מיני פשפשאים, חיפושיות מים ממינים שונים, אקרית מים, חלזונות, נציגים ממשפחת הזבובאים, מיני סרטנים שונים ומינים רבים נוספים. אולם, המעיינות חשובים לא רק עבור מי שחי בתוכם, אלא גם כנקודות שתייה חיוניות עבור עטלפי חרקים ויונקים רבים נוספים, למשל יעלים. עטלפי החרקים אף מנצלים סביבות לחות לציד אחר חרקים ליליים החיים בקרבתן. 

גם עשרות מינים של צמחים גדלים במים ובגדות של מעיינות, למשל מיני צומח טבול כגון נהרונית צפה וקרנן טבול, צמחייה מזדקרת כדוגמת גרגיר נחלים או צמחיית גדות כגון פטל קדוש וקנה מצוי.  צמחים חיוניים לשמירה על האיזון במערכת האקולוגיות המתקיימת במעיינות ויש להם אינספור תפקידים חשובים בה. לדוגמה, צמחיית המים מהווה מצע להתיישבות של אצות וחסרי חוליות והיא מספקת להם מסתור והגנה מפני טורפים. בנוסף, הצמחייה משנה את עוצמת הזרימה וכך משפיעה על עכירות המים ומדדים כימיים אחרים כמו ריכוז החמצן החשובים לחיות בבית הגידול.

הרכבם הכימי של המים בכל מעיין הוא ייחודי, ונקבע בין היתר על פי סוג הסלע שבו עוברים המים בתת–הקרקע. ייחודיות זו מאפשרת קיום של מיני חיות שמותאמים לחיים רק באותו אזור מצומצם שמאופיין בתנאים הספציפיים לאותו מעיין. בעקבות זאת, לכל אזור ולכל מעיין יש הרכב מינים ייחודי המאפיין אותו ולכן יש חשיבות גדולה בשמירה על מגוון של מעיינות באזורים שונים בארץ.

 

אתגר שימור המעיינות

מערכות אקולוגיות של מים מתוקים מצויות בסכנה עולמית עקב זיהומים, שינוי והסדרה של הזרימות. בעוד שהפגיעה במערכות מים הטבעיות, שימושי קרקע מוגברים וניצול יתר של מקורות המים עיליים כמו נחלים זכתה לתשומת לב רחבה בעולם, השימור של מערכות אקולוגיות התלויות במי התהום כמו מעיינות, לא קיבל התייחסות מספקת.

המעיינות רגישים במיוחד להפרעות ממקור אנושי ועל כן קיים אתגר בשמירת הטבע הייחודי של המעיין, בד בבד עם שימוש מושכל בסביבתו לרווחת האדם. תפיסה ישירה של מי מעיינות ושאיבה ממי התהום המזינים אותם גרמה לייבוש רבים מהמעיינות ולפגיעה קשה במערכות האקולוגיות הנשענות עליהם. בנוסף, פעילות לא מבוקרת במעיינות למטרת נופש ופנאי, גורמת לעיתים נזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית הטבעית.

בשנים האחרונות התגברה תופעה מדאיגה של חפירה ובניה של בריכות איגום במעיינות ברחבי הארץ, והטיה של מימיהם למטרות נופש, הנצחה וטבילה. פעולות אלה פוגעות בצורה קשה במורכבות הפיזית של המערכת האקולוגית, שמאבדת חלק משמעותי ממגוון הנישות האקולוגיות שלה והופכת לאחידה יותר. כפועל יוצא, מספר המינים המתקיימים בסביבת המעיין וכמות הפרטים פוחתת, לעיתים עד כדי סכנת הכחדה. לרוב, פעולות ההתערבות במעיינות מבוצעות ללא ההיתרים המתאימים ולכן מהוות עבירה על החוק הישראלי.

במעיינות רבים ניתן למצוא כיום מינים פולשים של דגים שאוכלסו בידי האדם, כמו דגי קוי, גמבוזיות ודגי זהב, מסיבות שונות. תופעות אלה נובעות מכוונות מכוונות טובות אך לוקות בחוסר מודעות, ומביאות לתוצאות הרסניות מאחר והדגים הזרים המוכנסים אל המעיינות גורמים לנזק חמור לבעלי החיים המקומיים, שזהו בית גידולם הטבעי.

שינוי משמעותי במבנה המערכת האקולוגית ושל תנאי המים (איכות, טמפרטורה והרכב) בעקבות הרס מבנה ערוץ הזרימה הטבעי של המעיין, קיטוע רצף הזרימה בין אזור הנביעה למורד האפיק וסילוק של הצמחייה הטבולה במים התומכת בבעלי החיים המקומיים, משבש את יציבות המערכת, פוגע בבעלי החיים שמתקיימים במעיין, ויכול להביא להיעלמות החי הייחודי בו.

לא אחת, התערבות האדם בשטחי הנביעה של המעיינות נעשית על ידי גופים מוסדיים וציבוריים (כמו קק"ל, רשויות ניקוז ורשויות מקומיות) שמבצעים בשטח עבודות פיתוח ותשתית כדי להכשירם לקליטת קהל למטרות נופש פעיל, טיילּות, וספורט אתגרי. גם אם פעילות הפיתוח במעיינות נעשית על ידי גופים להם יש אחריות סטטוטורית על השטח, היא יכולה להתגלות כפוגעת ומזיקה לחי והצומח הטבעיים, במידה ונעשית ללא תכנון אקולוגי מוקדם וללא ליווי אקולוגי מקצועי מתאים.

חשוב להבטיח את שפיעת מי התהום במעיינות, ואת שמירתם כמערכת אקולוגית טבעית.  לשם כך, חשוב לשחרר מעיינות טבעיים, ככל האפשר, ולא לאפשר תפיסה שלהם בצנרת בנקודת הנביעה ממש.

קבלת ליווי אקולוגי ואישורים מהגופים המוסמכים (ובראשם רשות הטבע והגנים) במהלך שלבי התכנון מאפשרים מתן מידע על המערכת הטבעית ומציאת הדרכים המיטביות לשימור תפקודה, לרבות עצם ההכרעה בשאלת המאקרו – האם לבצע פיתוח קולט קהל באתר המעיין, ואם התשובה היא חיובית – כיצד למזער את הנזקים לסביבה תוך שמירת הנאת האדם מנכס טבע ונוף זה.