בריכות חורף

בריכות חורף הן גופי מים עונתיים, שמתמלאים בחורף ומתייבשים בקיץ. הן מכילות עולם מופלא של בעלי חיים וצמחים נדירים ומספקות לאדם שירותים חשובים כפשטי הצפה לויסות שיטפונות וכאתרי פנאי ונופש ליד הבית. עם זאת, מצבן של בריכות החורף הידרדר ורבות מהן נהרסו, זוהמו או יבשו. רק 11% מבריכות החורף בישראל מוגנות כשמורות טבע, למרות שהן בית הגידול העיקרי של בעלי חיים בסכנת הכחדה חמורה, כמו חפרית מצויה ותריסן מגושם שורה של צעדים שנוקטות קהילות, רשויות מקומיות ולאומיות יכולים להכריע את עתידן של בריכות החורף בישראל.

בריכות חורף, המכונות גם שלוליות חורף, הן גופי מים עונתיים שמקבלים את מימיהם מהגשמים (מי נגר) או מהצפות של נחלים. בריכות החורף מתייבשות בקיץ ואינן מכילות מים באופן קבוע. כשהן מלאות, הן אוגרות מים למשך זמן רב – מהחורף עד סוף האביב – ובתקופה זו הן ממלאות תפקיד חשוב במערכת האקולוגית, וגם מספקות שירותי סביבה חשובים לאדם.

בריכות חורף היו בעבר חלק בלתי נפרד מהנוף הישראלי. מישור החוף היה משובץ בריכות כאלה, והייבוש שלהן היה חלק משמעותי מהאתוס של בניין הארץ. אך מאז החלה ההתיישבות היהודית בארץ החל תהליך עיור מואץ שגרם להריסתן של בריכות החורף, עד שבמישור החוף נשארו כיום בריכות ספורות בלבד.

בעלי חיים נדירים ליד הבית

בריכות חורף הן מערכות אקולוגיות ייחודיות: בשל אופיין העונתי, מאכלסים אותן מינים ייחודיים של צמחים ובעלי חיים, אשר נוקטים באסטרטגיות חיים מיוחדות במינן על מנת לסיים מחזור חיים שלם בתוך התקופה הקצרה שבה מתקיימים מים בשלולית – ולאחריה עליהם לשרוד את עונת היובש עד החורף הבא.

בבריכות החורף חיים, למשל, חמישה מינים של דו-חיים מתוך שבעת המינים הקיימים בישראל: קרפדה ירוקה, צפרדע נחלים, חפרית מצויה, אילנית מצויה וטריטון הפסים. בבריכות החורף ניתן למצוא גם חסרי חוליות כמו סרטנים וחרקים, שמצאו דרך ייחודית לשרוד את תקופת היובש: הם מטילים "ביצי קיימא" ששוקעות במעמקי הבוץ הלח, שם הן מוגנות מפני החום והיובש עד אשר יבקעו בחורף הבא.

פרט למגוון הביולוגי הייחודי להן, בריכות החורף מספקות שירותי סביבה חשובים לאדם: הן מסייעות במיתון וויסות שיטפונות כשהן משהות את המים ב"פשטי הצפה" ליד נחלים, והן מסייעות בקיבוע פחמן מהאוויר ומיתון השפעות שינוי האקלים בזכות צמחיית המים שגדלה בבריכות.

בארץ יבשה כמו ישראל, בריכות החורף הן מוקד לפעילות פנאי בחיק הטבע בשל שפע המים והצמחייה שיש בהן. בנוסף, קרבתן לאזורי מגורים הופכים אותן לנגישות עבור כל שכבות האוכלוסייה ומאפשרת מגע בלתי אמצעי עם הטבע גם למי שאין ביכולתו להגיע לאתרי טבע מרוחקים בתשלום.

 

אתגר השימור של בריכות החורף

מחקרים שונים מראים שקיימת ירידה חדה במספרן של בריכות החורף בישראל, והידרדרות במצבן האקולוגי של הבריכות הקיימות. הסיבה העיקרית לכך הוא הרס ישיר של הבריכות לצורף פיתוח השטח למגורים, לחקלאות ולתעשייה. בריכות חורף גם רגישות מאוד לזיהומים, ורבות נפגעו מזיהום של חומרי הדברה ודשנים. המערכת האקולוגית של בריכות החורף נפגעת גם מנוכחותם של מינים פולשים.

הירידה התלולה במספרן ובשטחן של בריכות החורף העונתיות גורמת לירידה מקבילה במספר האוכלוסיות של המינים הייחודיים לבריכות, שרבים מהם מוגדרים כמינים בסכנת הכחדה. לכן, היעלמות בריכות החורף מאיימת על המשך קיומו של מגוון המינים הייחודי למקווי המים העונתיים בישראל.

בשל קרבתן של בריכות חורף רבות למוקדי אוכלוסייה, הגישה אליהן קלה והן מהוות אתר מצוין לחשיפה וללימוד על טבע, אקולוגיה וסביבה. מסיבה זו השכילו רשויות רבות להכיר בערכן של בריכות החורף והן מתגייסות לשמור עליהן ולטפחן, ולקיים בהן פעילויות לציבור הרחב כמו סיורים, הדרכות ופיקניקים.

עם זאת, נדרשות כמה פעולות ברמה הלאומית לשימור בריכות החורף. בהיבט התכנוני, נדרשת הגנה סטטוטורית עליהן והגדרה של בריכות החורף ואגני הניקוז שלהן כשמורת טבע. במקביל, יש לפעול להבטחת בעלות ציבורית על הקרקע ולהבטחת מקורות מים לבריכה, באיכות ובכמות הראויה.

ניהול הבריכה צריך להתבצע על ידי גוף מקצועי תוך ראייה אקולוגית, עם מטרות שימור מוגדרות והקצאת אקולוג לניהול השטח. כמו כן, נדרשת הגנה פיזית על בריכות החורף שתמנע כניסת רכבים, והצבת שילוט מתאים בנושא. גם פעילות ציבורית וחינוכית מחזקת את המחויבות הקהילתית לבריכת החורף ומעצימה את ההגנה עליה. את מאמצי השימור והשיקום יש לבצע בליווי של מחקר וניטור שוטפים.

החוק הישראלי מגדיר רבים מערכי הטבע בבריכות החורף כ"ערכי טבע מוגנים". אך בנוסף לכך, השמירה על בריכות החורף מתחייבת גם כחלק מחתימתה של ישראל על אמנות בין-לאומיות: אמנת ריו לשימור המגוון הביולוגי (1992) ואמנת רמסר לשימור בתי הגידול הלחים (1993). מאמץ משולב של רשויות, משרדי ממשלה וקהילות מקומיות יכול לסייע בשימור בריכות החורף.