כורכר וחמרה

גבעות הכורכר והחמרה הן בתי גידול אופייניים למישור החוף, ובהן צומח וחי ייחודיים. הן מצויות בשיאם בחודשי האביב, אז הם מהווים מוקד עליה לרגל לתושבי הערים הצפופות, הבאים להתרשם מצומח נדיר כמו אירוס הארגמן ושום תל אביב. הכורכר והחמרה מהווים גם בית לעושר יוצא דופן של דבורי בר, ואתר קינון חשוב לשרקרקים. למרות חשיבותם, מוערך כי פחות מ-1% משטחי החמרה והכורכר המקוריים נותרו כשטחים פתוחים טבעיים.

ייחודיות אקולוגית של גבעות הכורכר והחמרה

רכס הכורכר הוא סלע של גרגרי חול מלוכדים, ומקורו בדיונת חול, שהתקשתה והפכה לסלע. לאורכו של כל מישור החוף, במקביל לחוף הים, פרושים מספר רכסי כורכר שגובהם שונה באתרים שונים – ממטרים בודדים ועד כ-130 מ' מעל פני הים. הרכסים אינם בהכרח רציפים, והם נחצים על ידי נחלי החוף.

החמרה היא קרקע חולית אדומה, האופיינית גם כן למישור החוף. משמעות המילה 'חמרה' בערבית היא 'אדומה' וכשמה כן היא. את הצבע היא מקבלת מתחמוצות ברזל, בדומה לחלודה, והיא מכילה מינרלי חרסית, שמקורם בהשקעת אבק המגיע על ידי הרוח. החמרה מורכבת, בדומה לכורכר, מגרגרי חול שנשטפו ל"מרזבות" – שקעים בין הרכסים. פעמים רבות ניתן לראות שכבות מתחלפות של כורכר וחמרה בין הגבעות במישור החוף ובמקרים מסוימים רכסי הכורכר גם מכוסים בשכבת חמרה, כך שהכורכר אינו נראה על פני השטח. 

גבעות הכורכר והחמרה תומכות במגוון ביולוגי גדול הכולל מינים נדירים של בעלי חיים וצמחים, השונים בכל אתר וחלקם אף ייחודים לישראל (אנדמיים). בגלל אופי גרגרי החול המרכיבים את הכורכר והחמרה, מי הגשם מחלחלים בהם במהירות, ולכן, למרות כמות המשקעים האופיינית לאזור הים תיכוני, מרבית הצמחים גדלים בהם בתנאים כמעט מדבריים. לכן לרכסים אלו הרכב צומח ייחודי המפגיש צומח מדברי עם צומח ים תיכוני וגדלים בהם מאות מיני צמחים . מתוכם 38 מינים מוגדרים בסכנת הכחדה כמו האזוביון הדגול, תורמוס צהוב ושמשונית הטיפין. חלק משטחי החמרה התאפיינו בעבר ביער פארק של אלוני תבור, אשר שרד רק בכתמים מקוטעים או בעצים בודדים ברחבי השרון. 

למרות שמרבית שטחי הכורכר והחמרה נבנו והוסבו לחקלאות, משארים טבעיים של בתי גידול אלה מספקים מידי פעם הפתעות משמחות. כך, לפני כמה שנים, התגלה תלתן דגול, שנחשב כנכחד מהארץ במשך כ-50 שנים, באתר חמרה באזור השרון. 

גם בעלי חיים רבים קוראים לרכסי הכורכר והחמרה בית. עופות רבים, בעיקר מינים של שטחים פתוחים ובתות, נפוצים באזורים הכורכר והחמרה, כגון כרוון, סיקסק, עפרוני מצויץ ודוחל שחור גרון. השרקרק המצוי, מהיפים מעופות ארצנו הניזון בעיקר מדבורים, ראוי לציון מיוחד, כי הוא מקנן במושבות צבעוניות ורעשניות בחורים שהוא חופר בקירות מצוקי חמרה. הכורכר וחמרה גם מהווים פעמים רבות "איים" של שטח טבעי בלב אזור חקלאי או עירוני במישור החוף ולכן גם מהווים מקלט לבעלי החיים הגדולים באזור כמו צבאים. בעלי חיים נוספים אשר ייחודיים לכורכר ולחמרה ונמצאים רק שם הם שבלולים אנדמיים ודבורי בר שמקננות במחילות בקרקע החולית, שבהם התגלו לאחרונה גם מינים חדשים למדע. 

שטחי הכורכר והחמרה מספקים שירותים אקולוגיים חשובים לאדם: החדרת מים לאקוויפר החוף, המידלדל כיום עקב שאיבת יתר, מיתון סחף והצפות על ידי כיסוי הצומח ומקור לחרקים מאביקים, המספקים שירות האבקה לגידולים חקלאיים בשטחים הסובבים אותם.

לגבעות הכורכר והחמרה גם תפקיד נופי חשוב במישור החוף, בו מעטים השטחים הפתוחים, ולכן מהווים את נקודות החן של האזור הצפוף. הן מהוות נקודות תצפית אל המרחב הפתוח, וקיימים בהן ריכוזי פריחה צבעוניים ואטרקטיביים באביב, המהווים מוקד לפעילות פנאי בחיק הטבע. אתרים אלה מאפשרים לציבור מגע ישיר ובלתי אמצעי עם הטבע, כפי שקורה כיום בנס ציונה המזוהה עם גבעות הכורכר, ובנתניה המזוהה עם פארק אירוס הארגמן וחורשת הסרג'נטים.

 

 

אתגר שימור גבעות הכורכר והחמרה

הנוף הנדיר והייחודי הזה אפיין בעבר חלקים ניכרים משטחו של מישור החוף. בד בבד עם השינויים שעברו על ארץ ישראל מאז תחילת ההתיישבות, הצטמצמו מאד שטחי כורכר והחמרה בישראל. קרקעות החמרה שימשו באופן נרחב לחקלאות, בעיקר לנטיעת פרדסים. תהליך העיור המואץ, בעיקר במישור החוף בו מרבית אוכלוסיית ישראל מתרכזת, האיץ עוד יותר את תהליך הריסתם של בתי הגידול האלה. למעשה, חלק ניכר מהישובים במישור החוף, מפרדס חנה-כרכור ועד גדרה, בנויים על רכסי כורכר ושטחי חמרה. מוערך כי פחות מ-1% משטחי החמרה והכורכר המקוריים נותרו כשטחים פתוחים שאינם מעובדים ולכן השרידים המעטים של בתי הגידול האלה הם יקרים מפז.

המפתחות לשימור של בתי הגידול של כורכר וחמרה הם הכרזת השטחים הטבעיים כשמורות טבע, קהילה מאמצת בליווי אקולוגי, ניהול אקולוגי הכולל הרחקה של רכבי שטח מהמרחב הרגיש, ושימור של הרצף הפתוח בין בתי הגידול של הכורכר וחמרה שנותרו.