מלחות

מה משותף לאזור שפך הקישון ליד חיפה, עברונה שבערבה, וכיכר סדום בים המלח? אלה שלושה אזורים בהם מצוי אחד מבתי הגידול הנדירים והקשים ביותר למחייה בישראל – המלחה.

מלחות הן בתי גידול לחים המאופיינים במליחות קרקע קיצונית, ובהם משטר מים ייחודי המכתיב את מליחותם ואת הצומח הגדל בהם. המלחות הן בית גידול נדיר, הנמצא בסכנת הכחדה בישראל. במלחה מינים ייחודיים של צמחים, חיידקים ופטריות אשר חייבים תנאי קיצון אלו לצורך רביה והתפתחות. על בסיסם מתקיימים במלחות גם בעלי חיים ייחודיים. כיום רק מלחות בודדות מוגנות בישראל כשמורות טבע.

 

ייחודיות אקולוגית של מלחות

השם 'מלחה' (בערבית – סבח'ה) ניתן לאזורים בהם הקרקע מכילה ריכוז גבוה של מלחים המומסים בה. המלחות אינן פרושות על פני שטחים גיאוגרפים נרחבים, היות וקרקעות מלחה נוצרות משילוב תנאים שאינו נפוץ ולכן הן בית גידול נדיר ומיוחד אשר מצוי בסכנת הכחדה לאומית.

מלחות ישראל מקיימות מינים נדירים של בעלי חיים, לדוגמת עופות כמו סבכי שיטים והתחמס הנובי אשר מלחת סדום הינו אתר קינון חשוב עבורו, ודגים כמו נאוית המלחות שבסכנת הכחדה ודג העגלסת הסדומית שכבר נעלם כליל מנופי ישראל ויש רק עדויות בודדות להימצאותו בעבר הירדן.

קרקעות המלחה מאופיינות על ידי צומח ייחודי בעל הסתגלות מיוחדת לקיום בסביבה קיצונית המקשה על קליטת מים ומינרלים חיוניים, לדוגמת האוכם, המלחית והדום המצרי אשר מצוי בסכנת הכחדה. כתריסר מיני אשל גדלים בארצנו ולפחות חצי מהם ייחודיים לערבה בלבד, כשלמלחות תרומה חשובה ליצירת מינים ייחודיים בעלי התאמה לתנאים הקיצוניים בהן. 

מלחות מאופיינות בחברה מיוחדת של חיידקים המבצעים תהליכים ביולוגיים חשובים, ופטריות ייחודיות למלחות, החיות בשיתוף עם צמחים.

היצורים האלה, שהתפתחו תחת תנאי המליחות הקיצונית, העניקו לנו 'ספריה' גנטית של תהליכים ביולוגים בעלי ערך פוטנציאלי לחקלאות, לתעשייה ולרפואה, בעולם בו המלחת קרקעות כבר הפכה לצערנו לתופעה נפוצה, אשר החקלאות המודרנית נדרשת להתמודד איתה. כבר כיום משתמש האדם בגנים וחלבונים ממינים שמקורם במלחות לרווחתו ברחבי העולם, דבר אשר מדגיש את חשיבות שימורו של בית גידול נדיר זה.

 

 

 

אתגר שימור המלחות

מלחות ישראל נותרו כיום בעיקר באזור הערבה וים המלח. את המספר המצומצם של מלחות שעדיין מתפקדות ניתן לראות בעיקר בערבה, וחלקן אף הוגדרו כמיועדות לשימור.

בעבר ניתן היה למצוא מספר מלחות בצפון ישראל בקרבת חופי הים התיכון, אך כיום רובן המוחלט נעלם כליל, בעקבות תהליכי פיתוח ושינוי שפעלו לאורך השנים. עם זאת, עדיין ניתן למצוא שרידים מצומצמים ומבודדים לקיומן של מלחות החוף באזור נחל הקישון, אך הם מצויים תחת איומי פיתוח ובשנים האחרונות מתנהל מאבק מתמשך לשימורם כחלק מהמערכת הייחודית המשתקמת במורד הקישון. קיימת גם תכנית לשיקום המלחה באזור חוף הכרמל. גם מלחות באזור ים המלח עברו שינויים הרסניים כתוצאה מירידת מפלס ים המלח והשתנות תנאי זרימת המים האזוריים, וכן כתוצאה מפיתוח – למשל מלחת זוהר שכמעט ונהרסה לחלוטין. 

במלחות הנותרות, שטחי היישובים, החקלאות והתעשייה גורמים להפרדת חלקים של המלחה וליצירת תאי שטח מבודדים. פיצול זה גורם לחוסר יכולת של המערכת האקולוגית לתמוך באוכלוסיות של צומח וחי ומאיים על המשך קיומן.

ערכן של המלחות, ביחד עם הסיכון הגבוה להכחדתן ממרחבי ארץ ישראל, דורשות מאתנו פעולה נמרצת לשם שימורן למעננו ולמען הדורות הבאים.