הפיתרון לבעיית הקיטוע המרחבי – מסדרונות אקולוגיים

הבעיה – קיטוע אקולוגי

מערכות אקולוגיות הן דבר חי, זורם, המצוי בתנועה במשך שעות, ימים ושנים. כאשר בית גידול מבודד מסביבתו (למשל בעקבות סלילת כביש, בינוי של שכונה, או הקמה של שטח חממות), מתקיים "קיטוע אקולוגי". מצב של קיטוע הוא מצב שבמסגרתו בעלי החיים והצמחים במרחב מסויים לא יכולים לנוע אל תא שטח סמוך. במצב כזה ללא מסדרון אקולוגי תקין, סיכויי השרידות של האוכלוסייה יורדים, ממספר סיבות:

"נישואי קרובים" – כשתא שטח טבעי מבודד מסביבתו, בעלי החיים והצמחים מתרבים עם קרובי המשפחה שלהם, וכך מצטברים באוכלוסייה פגמים גנטיים, יורד המגוון הגנטי ולכן נפגעת העמידות של האוכלוסייה לשינוי בתנאים הסביבתיים. תופעה דומה מוכרת בחברות סגורות בבני אדם, המתחתנות בינן לבין עצמן.

פגיעות מוגברת לעקות – במרחב פתוח בעלי חיים מסוגלים לנוע ממקום למקום, ואם נפגע תא שטח מסוים לתקופה מסוימת, למשל בעקבות שריפה, הם מסוגלים לנוע למקום אחר, ולשוב לשטח המקורי לאחר שהשתקם. במצב של קיטוע אקולוגי האוכלוסייה עלולה להיכחד בגלל אירוע אקראי שפוגע בשטח מבודד.

מגוון המינים יורד – ככל שתא שטח גדול יותר, הוא מסוגל להכיל יותר מינים לאורך זמן. בתא שטח מקוטע, שגודלו קטן, מגוון המינים יורד, ולכן החוסן של המערכת האקולוגית כולה – קטן יותר.

גידור כרם בהרי ירושלים | צילום: עמיר בלבן

כח אפור, הלטאה הגדולה בישראל, דרוס לצד כביש | צילום: אלון רוטשילד

מסדרונות אקולוגיים ומעברים אקולוגיים – הפתרון לבעיית הקיטוע

כדי להבטיח את הקישוריות האקולוגית, יש להקפיד על תכנון מרחבי מושכל, הנמנע מפיתוח במרחבים שהוגדרו כאזורים חיוניים למעבר בעלי חיים וצמחים. באלה נכללים מסדרונות אקולוגיים ארציים, צירי נחלים, ומעברים חיוניים ב"צווארי בקבוק" (למשל מעברים עיליים או תחתיים בכבישים). מיפוי מסדרונות אקולוגיים  נמצא כיום ב"סימולטור", אך תמיד רצוי לבצע סקר מפורט כדי לאתר את מסדרונות אקולוגיים המקומיים ברמה מדויקת.